בסכסוכי גירושין הרבה פעמים אחד ההורים רוצה לגרום להגבלת אפוטרופסות של ההורה השני.

לפעמים יש נסיון להביא לשלילת אפוטרופסות כדי להיות אפוטרופוס יחיד.

התובעת, אם לקטין כבן 6.5 בקשה כי המשמורת של הקטין תהיה בידיה.

היא גם בקשה שהקטין יועבר לטיפולה ולהשגחתה. לטענת האם קיים ניכר הורי מצד האב וכן סכנה לשלומו של הקטין.

בית המשפט התייחס לאמור בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

בהתאם לחוק זה הוריו של קטין החיים בנפרד רשאים להסכים מי מהם יחזיק בקטין.

בהעדר הסכמה "רשאי ביהמ"ש לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין,

ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

לדברי בית המשפט, באופן כללי שני ההורים הינם בעלי אחריות הורית משותפת.

שני ההורים הינם אחראים על הקטין בעת שהוא מצוי עמם.

יחד עם זאת במקרים מיוחדים ניתן להורות על צמצום אחריותו ההורית של אחד ההורים.

מתסקיר העו"ס לסדרי דין ומחוות דעתה של האפוטרופא לדין עלתה תמונה מדאיגה ביותר

ביחס למצב הסיכון בו מצוי הקטין.

הדיווחים העלו כי הוא חשוף לאיומים לפגיעה בו, ככל שתוסדר סוגיית הקשר שלו עם אמו.

כמו כן הוא חשוף לשימוש בסמים, אינו מבקר באופן סדיר בבית הספר,

נודד בין בתים ולמעשה אין לו בית שהוא רואה בו בית מגורים קבוע.

עוד התברר כי האב עושה שימוש בקטין ככלי למאבק באם ויוצר ניכור הורי כלפיה.

בנסיבות אלו לאה פלא כי בית המשפט קבע כי האחריות לשלומו של הקטין מחייבת את העברתו

המידית, לטיפול והשגחת אמו.

מאחר שהאב איים ש"יעלים" את הקטין במקרה שהוא יועבר להשגחת האם,

בית המשפט נתן הוראות מיוחדות לשמירת חסיון ההחלטה עד לביצועה בפועל.

בנוסף נאסר על האב להפגש עם הקטין, לאחר המעבר, שלא בפיקוח העו"ס לסדרי דין.

כעורכת דין לענייני משפחה וכעו"ס, אני נתקלת לעיתים במקרים שמעוררים מחשבה לגבי האחריות ההורית של ההורים.

מקרה כמו זה המתואר בפסק הדין הינו נדיר אך קיים וחשוב להשתמש בכלי

של הגבלת אפוטרופסות רק במקרים המתאימים ולא להגיש תביעות סרק.

הכותבת לא ייצגה בפסק הדין.

האמור אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי